יצירת חווית קריאה חיובית – חשיבותה של שעת סיפור משותפת מגיל צעיר, והשפעתה על יחסו של הילד למילה הכתובה

0 28

כתבתה של מיריק שניר – אשת חינוך וסופרת ילדים ("מרים והים", "בבית שלי", "לבד על המרבד" ועוד).
מחקרים שנערכו בנושא הוכיחו כי עוברים הנמצאים ברחם שומעים ומקשיבים לקולות שסביבם, ואף משמרים אותם לאחר הלידה. חוש השמיעה, הנו החוש היחיד באמצעותו העובר מסוגל לקלוט את המתרחש בעולם שמחוץ לרחם במהלך תקופת ההיריון.

האם אכן מומלץ להקריא לעובר או לתינוק קטן שזה עתה נולד סיפורים או שעדיף להמתין לתקופה בו הוא מסוגל להביע עצמו באמצעות מילים? אילו סיפורים עלינו להשמיע בכל גיל, ומה עושים כאשר לכל אחד מהאחים תחומי עניין שונים? איך משפיע המפגש עם ספרים בגיל הרך, על תהליך רכישת הקריאה?

"הקראת סיפור מן השלב של העוברות ועד לגיל ילדות מאוחרת, הנה בעלת יתרונות רבים עבור ההורה והילד. היא מקרבת לבבות ומגבירה הבנה ביניהם. מובן מאליו שחשוב לקיים בחירה מוקפדת של הסיפור, התוכן, השפה, המקצב. לא פחות מכך, לקרוא אותו בטעם – אמנם כל קורא בסגנונו האישי, אך מבלי לזייף, מבלי לקצר או לשנות… כל מילה והברה שם שקולה ורצוי לכבד זאת"  מסבירה מיריק שניר אשת חינוך וסופרת ומוסיפה: "לעוברים יש סקרנות טבעית לערוך הכרות עם התרבות אליה הם עומדים להיוולד. ההתכוננות הזאת היא צורך קיומי. על כן הם מסוגלים לשמוע מגיל חמישה חודשים, והם אכן כבר מקשיבים. עוד ברחם הם קולטים שהעולם סביבם הוא מילולי מאוד, ובחוש ההישרדות שלהם הם כבר "יודעים" שיצטרכו לקחת חלק במלל הזה. תהליך הלמידה של השפה מתחיל אם כן, ברחם ואנו ההורים, יכולים לסייע למאמציהם בכך שנתחיל לספר, לשיר ולחזור על משפטים נעימים בטון נעים ואוהב. ונזכור שכל מה שעובר שומע, מן הרחם, משפיע עליו, נחקק בו, לטוב וגם לרע. ממש כפי שמועדון לילה, ואפילו חתונה עם רמקולים מחרישי אוזניים, עלולים להיות יותר ממה שהעובר שלנו יכול להכיל, ולגרום לו להסגר, להתכנס בתוך עצמו כדי להתגונן. כך, יצירה מילוליות קטנה, המושמעת בנועם: שיר, דקלום, סיפור קטנטן, עשויה לרגש ולפתוח אותם. יצירה כזאת היא אי של מלל מוכר בתוך ים של מלל מנוכר. כאשר היא מושמעות שוב ושוב, היא עוזרת לעוברים הקשובים להתחיל להתמצא בשפה. הם עדיין לא יכולים להגיד לנו 'עוד פעם' אבל זה כנראה מה שליבם הקטן מבקש מאתנו, וטוב להם ולנו, אם נענה."

שניר מדגישה כי משמעות המילה, המשפט, הסיפור כמובן לא מובנת עדיין לעוברים כמו גם לעוללים, עם זאת, היצירה על צליליה והריתמוס עם נגינת הקול שלנו משפיעה על הילד, מדברת אליו, ממש כפי שאדם מבוגר המאזין לשפה שאינו מכיר, קולט את האווירה והטון של הדברים, ובמהרה להתחיל לזהות מילים או משפטים קצרים החוזרים בתדירות גבוהה.

כיצד מקריאים סיפור ליותר מילד אחד?

כאשר מקריאים סיפור לשניים או שלושה יחד, חשוב להיות ערים לצרכים האישיים של כל אחד מהם, לתחומי העניין שלו, לכושר ולזמנים של ערות וקשב. מדי פעם רצוי לקיים שעת סיפור אישית עם כל אחד מהם, המאפשרת בנוסף להתאמת הסיפור לילד, גם זמן איכות של ילד – הורה. שניר מספרת: "כאשר אני קוראת לכמה נכדים בו זמנית, כל אחד מהם בוחר את הספר שירצה לשמוע, וההאזנה לכל הספרים נעשית יחדיו. בקריאה משותפת ניתן לנצל את המאזינים הקטנים, גם לחלוקת תפקידים והמחזה ספונטאנית של הסיפור, ב"קריאת" הדמויות השונות, (המילה: "קריאה" כתובה במירכאות, כי השומעים הקטנים לא צריכים לדעת לקרוא, הם פשוט חוזרים אחריי ובמשך הזמן עשויים לדעת את תפקידם בע"פ). אם הסיפור אהוב במיוחד וכבר מוכר היטב, אפשר לביים הצגה, ולהופיע אתה ביום הולדת, או אירוע משפחתי אחר.
בחירת הספר שנקנה, שנשאיל, שנקרא, צריכה להיעשות תוך שימת לב לשלבים השונים שילד עובר, ובהתאם לנושאים שמעניינים ומעסיקים אותו, ודילמות החיים איתן הוא מתמודד. המסר שנרצה להעביר לילד הוא: ספרים רלוונטיים לחיים של כולנו, וכדאי להשקיע ברכישת הקריאה".

Fotolia 45124676 XS

כיצד את מציעה להעביר את הסיפור?

בגיל הרך, אני סבורה שטוב להושיב את הילד, לא בחיקנו אלא דווקא מולנו (זה יכול להיות גם על רגלינו הפשוטות קדימה) העיקר שאנחנו והילד/ים נהיה פנים מול פנים, כאשר הספר מונח בינינו. מצב זה מאפשר קשר עין בין ההורה לילד ויכולת לראות את כל ההבעות שלו, ושלנו, בעת הקריאה. מכך מובן שעלינו לסגל יכולת לקרוא ספר מכיוון חדש. זה לא קשה, ובגיל הזה הטקסט עדין לא רב…
ככל שהפעוט קטן יותר, כך רצוי לבחור בטקסט קצר יותר היוצר צליל ברור שקל לזהות, תוך הקפדה על חזרה שוב ושוב אל אותו הספר, על אותו הטקסט. בעלילה פשוטה יותר שהילד יכול לעקוב אחריה בקלות. חריזה וחזרות מועדפות על הילדים הרכים, כי הן מאפשרות להם להתמצא בסיפור ולהשתתף בהקראה.

איך משפיעות שעות הסיפור בגילאי טרום בית ספר, על היחס לקריאה ולספרים?

כאשר ילד מעלעל בספר ראשון, שבו בכל דף קיים עצם אחד, הוא לומד להכיר את המילה המתאימה לכל תמונה, הדבר משפר את בטחונו העצמי ומפתח בו יחס אוהד לספרים. גם אם לא הצליח לבטא את המילים באופן ברור ומושלם, מבחינתו הוא קרא בספר.
שניר מדגישה שוב ושוב כי חשוב שההורים יבינו את מה שעובר על הילד כאשר הוא מעיין בספר, וכמה חשוב לחזור אל אותו סיפור, לפני שממהרים להביא עוד ועוד ספרים, ולאתגר את ילדיהם בעלילות מורכבות יותר ויותר, בטקסטים הולכים ומתארכים, ללא קצב וחריזה. אמנם רוב הילדים יתאימו את עצמם, כדי לזכות במחמאות שלנו, אבל גם יחמיצו משהו חשוב, אליו הם שואפים והוא לרוב נסתר מעינינו.
כאשר הילד פוגש ספרים עם טקסטים ההולכים ומתארכים ביחס ישר לגילו, יכולתו לקחת חלק ב'קריאה' של טקסט ארוך ולא מחורז, בהכרח יורדת בהדרגה, והוא הופך לפחות אקטיבי ויותר פסיבי בשעת סיפור. גם אם הסיפור מרתק אותו, המצב הזה מתסכל אותו.
אנחנו על פי רוב לגמרי לא מודעים לכך, שהוא שיכולת הקריאה שלו הולכת ונסוגה בהשוואה לתקופה בה 'הקריא' את הטקסט כולו וחווה הצלחה. זה עלול לגרום לכך שהוא פחות יתלהב משעת סיפור, או אפילו יהפוך לסרבן קריאה, ואנחנו לא נבין למה. אתם ואני יודעים שהוא לא באמת קרא. הוא הסתכל על התמונות ודקלם את הטקסט הפשוט בהתאם, אבל חשוב להבין שהוא הרגיש קורא! וזה מה שחשוב. והרי, ממש בדרך הזאת ילדים מלמדים את עצמם לדבר, ועוד מיומנויות מורכבות אחרות.
מניסיוני, הכי חשוב שהמפגש עם הספר והקריאה בו יגרמו לילד, בכל שלב, להעריך ולאהוב את עצמו. תחושת העצמאות מעצימה ותורמת לביסוס הביטחון והערך העצמי.
שמתם לב שילדים תמיד מבקשים לעשות דברים בעצמם, זאת הסיבה. מה שהם מצליחים לעשות בעצמם – מעצים אותם.

בשנים הראשונות הולך ומתפתח פער טבעי, בין רמת הקשב של הילד – יכולתו להאזין לסיפורים – לבין יכולת ה'קריאה' שלו. הפער הזה גורם לילדים תסכול ובלבול". אי לכך, שניר ממליצה לקיים מידי יום במקביל שתי שעות סיפור: אחת שתתקדם בקצב שהקשב של הילד מתפתח, ותפגיש עם עלילות הולכות ומסתעפות, והזדמנויות להעלות בדרך סיפורית, דילמות חיים אמתיות ותציע דרכים להתמודד עמן. ושעת סיפור שניה, שתאפשר לילדים הצעירים לגלות בהדרגה את הקריאה, עם טקסט קצר ומחורז, התומך בשאיפה שלהם להצליח בכך. וכאן חשוב לה מאוד להדגיש, שהמטרה איננה רכישת קריאה מוקדמת! את זה אפשר להשיג בכל מיני שיטות אחרות, החל מגיל שנתיים, שאליהן היא ממש מתנגדת. "המטרה היא להיענות לסקרנות הטבעית של הילדים לגבי הקריאה ולתת להם את התנאים לקדם אותה, כל אחד בדרכו ובקצב שלו, ממש כפי שהם רוכשים את השפה המדוברת.

תוכלי לתאר ולהרחיב על התהליך הטבעי הנ"ל?

כאשר פעוט בן חצי שנה, יושב ומעלעל וממלמל, הוא בטוח שככה קוראים. אך רק בסביבות גיל ארבע – חמש, הוא מגלה שמה שאנחנו קוראים לו זה לא הציורים, אלא הסימנים השחורים הנלווים אליהם, והוא מתחיל לרכז בהם את תשומת לבו, אך בגיל הזה אנחנו כבר קוראים לו סיפורים ארוכים יחסית, וסיכוייו לפענח את הכתוב, לפצח את סוד הקריאה בספר כזה, קטנים.
כתוצאה מן התגלית הזאת, רוב הילדים, יעשו מהלך חכם מאוד, אשר לנו יראה כנסיגה. הם יבקשו שוב לקרוא אתנו בספרים אותם אהבו כשהיו פעוטות, אותם הם מכירים בעל פה. הפעם הם מתכוונים להביט על הסימנים השחורים ולנסות לפענח אותם, כדי ללמוד לקרוא. כיון שהמניע שלהם לא מובן לנו, והתעקשותם מדאיגה אותנו, אנחנו אומרים שלהם שזה ספר של תינוקות והם כבר גדולים… איך הם אמורים להגיב עכשיו? חלק ממשיכים להתעקש. אחרים מתחילים להתייאש, והרוב במקום כלשהו על הרצף בין זה לזה.

שניר מציעה להימנע ממשפטים כמו: " אתה ילד גדול וזה ספר של קטנים" , המעמידים את הילד בפני פרשת דרכים מאוד קשה, בה הוא צריך לעשות החלטה מה יותר חשוב לו: להיחשב גדול? או להצליח לקרוא?

Fotolia 65661167 XS

אם לא קורעים לא קוראים

 ילדים רכים בודקים כל דבר שנקרה בדרכם עם כל חמשת החושים. כשילד מקרב ספר לפה, הוא לא מתכוון לאכול אותו, אלא לבדוק ולחוש אותו בעזרת הפה. זו גם הזדמנות להריח. זהו השלב של התוודעות רב חושית אל הספר. אם לא קורעים, לא קוראים… החומרים מהם עשוי הספר מעניינים את הילדים בהתחלה, לא פחות מתוכנם. יחד עם זאת לא נרצה שהילדים יערכו את המחקרים שלהם על תכונות הנייר, עם הספרים החדשים שזה עתה רכשנו". שניר אומרת כי כאשר מאפשרים לפעוטות לחוש את הנייר, ולחקור את תכונותיו, על ידי מתן חוברות ועיתונים, ואפילו ספרים ישנים שעומדים להישלח למחזור, הדבר יביא אותם על סיפוקם, וכך יהיה להם קל יותר לקבל את האיסור לקרוע את הספר החדש.

כיצד את מתייחסת, לרצון של הילד לחזור שוב ושוב לדף מסוים, או לחזור כמה דפים אחורה במהלך הסיפור?

כאשר הילדים מציגים שאלות רבות או רוצים לחזור אחורה, עלינו לאפשר להם זאת.
אחת מנכדותי מבקשת לעיתים קרובות לחזור על קריאה של אותו דף פעם אחר פעם. אני בהחלט  מתחשבת בצורך זה ויודעת כי יש סיבה לבקשתה, גם אם באותו רגע היא אינה גלויה לעין. לא הייתי יוזמת עצירה כדי להסביר מילים או לבחון את הידע של הילד. כן חשוב לענות על שאלות של ילדים, תוך התחשבות בגילם ובעולם התוכן שלהם. לפני שנשיב עלינו לברר שהבנו את השאלה שלהם. התשובה צריכה להיות קצרה ולא מתישה. וחשוב ביותר: לא להעמיס עליהם ידע עולם ועובדות מדעיות שאינם מסוגלים להבין, גם אם הם לומדים לדקלם אותן נהדר להתפעלות כולם. השאירו להם להסתקרן כילדים ולגלות את כל זה, שלב אחר שלב, בקצב שלהם. בסופו של דבר הם ידעו הכול.

מה עושים כשהילד לא מתעניין בסיפור, גם כשהצענו חלופות?

נמשיך לחפש דרכים בעזרת מוסיקה, המחזה, הפעלת ידיים, תיאטרון בובות מאולתר וכדומה. לכל ילד יש לספר בצורה שונה, יש ילדים שהם הרבה יותר פיזיים וקופצניים ולכן מומלץ לספר את הסיפור תוך כדי פעילות, ואפילו ללא הספר.
רצוי מראש, לבחור סיפור בנושא שידוע לנו שמרתק את הילד ולעיתים, אפשר גם להמציא סיפור שהנו פרי דמיוננו, או כזה, בו הילד הוא הגיבור הראשי. דרך נוספת היא להמציא יחד אתו סיפור. בשני המקרים כדאי להכין מהטקס ספר-בית מאויר.

שניר כמעט משוכנעת שאין ילד שיסרב לשעת קריאה, במידה ותהליך הקריאה יאפשר לו לחוות הצלחה, ללמוד להעריך את עצמו ואת יכולותיו.ילד לומד בתהליך טבעי ועלינו לכבד זאת. כתוב: "חנוך לנער על פי דרכו" ובניסוח אחר: "על פי דעתו של בן אביו מלמדו" זהו כלל זהב בחינוך וגם בקריאת ספרים.

יצירת חווית קריאה חיובית

שניר ממליצה להקריא לילד סיפורים במהלך היום כולו ולא רק לפני שנת הלילה – שעה בה הילד וההורה עייפים נורא, אלא, תוך כדי טיול, במהלך הארוחה, בעת ההחתלה ועוד. כדי שילד ירצה להקשיב לסיפור, הסיפור צריך להקשיב לו. כלומר להבין אותו, לבטא אותו, להיות משמעותי לחייו ובעיקר לבעיות בהן הוא נתקל." ילד יאהב ספר, אם הוא תהיה לו חוויית קריאה חיובית, בה ייקח חלק, יצטרף לקריאה ולא יהיה שומע פסיבי בלבד" היא טוענת  ומסכמת: "מבוגרים יקרים, מבחינתי, אתם הנמענים של הסיפורים שאני כותבת, לא פחות מילדיכם. הסיפור אמור להזכיר לכם ילדות מה היא. הייתם שם. ככל שתתחברו יותר לילד שבכם, תהיו הורים יותר קשובים ורגישים לילדיכם".

קריאה מהנה

Fotolia 74380035 S

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.