רגע לאחוז בו – יום הולדת 4 לתאומות שלי

0 1,766

התאומות שלי בנות ארבע היום.

ה28.2 הוא יום שבו אני עוצרת, ואומרת תודה.
היום לפני ארבע שנים נטרפו הקלפים ויצאתי למסע הגדול של חיי, הקרב על חיי הבנות שלי. זה יכול היה להיות תאריך של יום כאב וזיכרון אבל בכוחות המופלאים שלהן הן הפכו אותו ליום חג.
יום ההולדת שלהן תמיד יהיה יום של זכרונות חדים על מאיפה באנו, על איפה יכולנו להיות, יום של הכרת תודה ותפילת הלל על החיים שלנו היום.

תאומות ישנות

ארבל שלי בת ארבע.

היום לפני ארבע שנים, ב20:54 היא יצאה ממני והפכה אותי לאמא בפעם הראשונה. היא הייתה נחושה לצאת, הובילה את עצמה ואת אחותה במורד תעלת הלידה ולא שעתה לתחנונים שלנו שתשאר עוד קצת בפנים. גם כמויות הונטולין והמגנזיום שהערו לי לוריד לעצירת הלידה לא הזיזו לה. אולי היא ידעה שאם היא תשאר עוד בפנים אנחנו נוותר עליה, כמו ששקלנו לעשות. היא החליטה בשבילנו ופרצה את דרכה החוצה לעולם בביטחון שכל כך אופייני לה היום. היא צלחה את הפגייה בלי להביט לאחור ומאז ועד היום היא שועטת קדימה, מלכת העולם, זו ששום דבר לא יכול לעצור אותה. אני מסתכלת על הילדה שלי שמרגע שנולדה ועד היום מלמדת אותי שיעורים בנחישות, בביטחון עצמי, אני משתאה נוכח העוצמה שלה והביטחון שלה בכך שהיא אהובה, נוכח חוסר הצורך שלה בקבלת אישורים מהסביבה. אני מסתכלת עליה ושואפת להיות כמוה. אנחנו קוראים לה נסיכת הקרח ובתוכי אני אוהבת לחשוב שאולי זו האמונה הבלתי מתפשרת שלנו בהצלחה שלה מהרגע שיצאה לאויר העולם, שהפכה אותה לכזו.

ארבל וירדן תאומות חתיכות

ירדן שלי בת ארבע.

היום לפני ארבע שנים, ב21:03 היא יצאה ממני והפכה אותי לאמא בפעם השניה. אני תוהה מתי יהיה הגיל הנכון לספר לה מה התרחש בחדר הלידה אחרי שאחותה יצאה החוצה. במשך ימים לפני הלידה אחותה לקחה ממנה דם ומי שפיר, ולא השאירה לה מקום לזוז בבטן. וכשאחותה יצאה הסתכלתי על הרופאה ושאלתי מה עכשיו. היא הסתכלה במוניטור וראתה שירדן מאבדת דופק. היא הסתכלה על דוקטור אייזן רופאת הפגים שבדיוק הנשימה את ארבל וסימנה לה לא עם הראש. היא שאלה אותי אם אני רוצה ללכת לקיסרי חירום להוציא אותה ולנסות להציל אותה. אני תוהה מתי יהיה הגיל הנכון לספר לה שאמרתי לא. לספר לה שלמרות שאמרתי לא, למרות שויתרתי, ירדן לא ויתרה. בניגוד לציפיות המוניטור התחיל שוב לצפצף, הדופק עלה חזרה והיא יצאה. אפגר 2 אבל בחוץ. והיא עשתה את זה בכוחות עצמה, כל תא ותא ב650 גר' שהיא היתה. היא הפתיעה אותנו באותו הרגע והיא לא מפסיקה להפתיע אותנו כל יום מחדש. בחדות שלה, בשנינות, בחוכמה, בורבליות, בדמיון, בכמויות האהבה שהיא מרעיפה על כל מי שסובב אותה. היא לימדה ועודנה מלמדת אותי להאמין בבלתי אפשרי, לאהוב בלי תנאים, לצחוק בלי מעצורים.

 

תאומות מתוקות

היום לפני ארבע שנים הבנות שלי נולדו והפכו אותי לאמא.

הן העניקו לנו ארבע שנים מטריפות, מרגשות, רצופות ברגעים בלתי נשכחים שהפכו אותי למי שאני היום. הן שינו את חיי לא רק כי יש לי הרבה פחות זמן לעצמי והרבה יותר שקיות שחורות מתחת לעיניים. בבחירה שלהן להוולד בחודש השישי הן הכניסו לחיי סערות וטלטלות שעיצבו אותי למי שאני היום. כשאנשים אומרים לי היום שאני שהם לומדים ממני, שאני מעוררת אצלהם השראה, שאני נותנת להם כוח ותקווה – זה בזכותן. לא היה לי בחיי משהו שהפך אותי לכזו לפני שהן הגיעו. הן גרמו לי לחזור לכתוב. הן נתנו לי את היכולת החמקמקה להסתכל על כל רגע ורגע בהווה שלי ולהודות עליו. להודות     על שיגרה מבורכת, על צחוק מתגלגל, על טיול משפחתי… שום דבר כבר לא מובן מאליו מהרגע שהן פרצו לחיינו.

מזל טוב אהובות שלנו. תודה שבחרתן בנו, תודה שהענקתן לנו עולם ומלואו.

"מכל הרגעים בזמן
למצוא אחד לאחוז בו
להגיד שהגענו
תמיד לזכור לרגע לעצור
ולהודות על מה שיש ומאיפה שבאנו".

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.