לרגל העשור החדש בחייך

0 498

 

שירה סטודיו 1

 


שירה בן ארצי פלום

נשואה ואמא לארבעה, כותבת, עורכת דין ושותפה בפיתוח פרויקט וספר ההשראה – fly4inspiration היוצא לאור בימים אלו

http://fly4inspiration.com/

 

 

 

לרגל העשור החדש בחייך אז מה, את עוד שנייה בת 40? מה את אומרת….
את לא נראית, את דווקא כן נראית, רואים שאת עייפה, איך את נראית כזו רעננה? איך הספקת? מה הספקת? איפה את היום? מה את עושה? כמה ילדים? בן כמה הגדול שלך? וואו… באיזה גיל התחלת? מה? ואיפה? וכמה? ולמה?
ואיך פתאום?
ובאמת… איך פתאום…. הגיל הזה, שאמור להוות נקודת ציון וריחף לידי כל הזמן, ממש כמו פרפר. נוכח ולא נוכח. המילים עדיין אינן מתגלגלות על הלשון. כי זה מספר גדול, נתח מרשים מהחיים, כי אני זוכרת את ההורים שלי בגיל הזה – רציניים, עם ים מחויבויות, רצים ממקום למקום, מתמודדים עם מתבגרים, מתלוננים שאנחנו לא עוזרות מספיק בבית. ועכשיו זו אני.

הפרפר מביט ישר אל תוך עיניי ורואה אל תוך הלב. אני מחייכת אליו. ומה עכשיו? חשבון נפש? צריך לתת תשובות לכל השאלות? אילו חלומות הגשמת? מה הספקת? ואיפה את בכלל? אני כאן, בדיוק היכן שבחרתי להיות. ואני שלמה. שלמה עם הבחירות שלי, שלמה עם הטעויות, עם הבית שבנינו. הילדים גדלים, כבר אין תינוקות בבית. יש כאן מארג שהולך ומתהווה ומשתנה מיום ליום. אני האימא שבחרתי להיות. אין בי חרטות. הושטתי יד לזה שלצדי, טענתי את הלב בסבלנות וסללתי את הדרך שלי לאט לאט. הכנפיים שרציתי, הן הולכות וצומחות ומתארכות והגוונים שלהן הולכים ומשתנים וההבנה החשובה ביותר עבורי, היא כי ככל שהלב מתרחב, ככל שאני מרגישה טוב יותר במקום שלי, כך אני עפה גבוה יותר.

והחלומות? הם כבר כאן מולי, אני נוגעת בהם, נושמת אותם. לחלקם יש צורה ושם. חלקם כבר תפסו חלק קבוע בשגרה. חלקם עדין הולכים ומתהווים. הבנתי כי החלומות הקטנים, אלו שכרוכים אל תוך היום יום, הם האוויר שמעיף אותי בדרך אל החלומות הגדולים, אלו שפעם נראו לי כבלתי אפשריים. למדתי איך לפתוח את הלב, לאמץ את התובנות הפשוטות שלעיתים עושות את כל ההבדל, למדתי איך זה מרגיש לאבד ולכאוב וכמה שהכאב לא נעלם לעולם. הוא רק הופך לשכבה נוספת בתוך הלב ומעצב שוב ומחדש את האדם שהפכתי להיות. אני משתדלת לראות את הטוב, את האור והתקווה ומנסה מאוד להעביר את המסר הזה לילדים. השאלות, הן לא מטרידות, הן לא מעוררות בי אי נוחות. הן רק מזכירות לי עד כמה טוב להקשיב ללב.

האמת שלנו, לרוב היא טמונה שם. לפעמים היא ממש אל מול העיניים וכל כך קשה לנו להבחין בה. לראות את חצי הכוס המלאה, להפוך לימון ללימונדה, לדעת לנער את האבק מהבגדים ולהמשיך ללכת, להעריך את מה שיש לנו. כל האמירות האלו שפעם נשמעו כמו קלישאות חסרות משמעות, הופכות לעדשה חדשה. לעשות, ליצור, לחלום, לקוות, להמשיך, להתגבר, ליהנות, לשנות, לקבל, לנשום, לסלוח. לאהוב את החיים על המורכבות שבהם. “אמא”, שאל אותי פעם אחד הילדים במהלך נסיעה, “אפשר לשבת על ענן?” יש את ההסבר המדעי, השבתי לו. אבל אני, הייתי בכיף מטיילת אתך על הענן הגדול שם ונראה לי שהיינו עושים חיים משוגעים..

אולי תאהבו גם עוד פוסטים

השאירו תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם