להיות אמא על תנאי – חודש המודעות ללידת פגים

0 9

…להיות אמא על תנאי…
הכניסה שלי לאמהות היתה קשוחה ומפתיעה.
16 שבועות מוקדם מהצפוי, שני יצורים במשקלים הזויים של 650 ו-720 גרם, הפכו אותי לאמא.
אני זוכרת את עצמי יושבת למחרת הלידה, על המיטה בשיבר ומבינה שאף על פי שעוד לא ראיתי את הבנות שלי, ואף על פי שביממה האחרונה ניסינו לעשות הכל כדי שהן *לא* ייוולדו, הן פה, וזהו, אין מה לעשות, אני אמא.

הרגשתי כאילו אני צופה בסרט, צופה בחיים של מישהו אחר. לא האמנתי שזה קורה לנו בכלל, שהחיים שלנו התהפכו ככה, ובמקום להיות הורים מאושרים אנחנו הורים על תנאי, נמצאים במין תקופת ניסיון שרק אם נעמוד בה, נזכה לקחת אותן הביתה, וגם אז, לא ברור איזה מין ילדות הן יהיו, אם הן יהיו בכלל בריאות או לא.

ב77 ימים האלה תפקדתי על אוטומט. עשיתי מה שצריך. שאבתי חלב, עשיתי קנגורו, עשיתי מה שאמרו לי שיכול לעזור לבנות שלי.
וכל הזמן כתבתי וצילמתי. אולי כדי לנסות להבין, לתמלל, להמחיש, את הסרט שבו חייתי.

בכל נובמבר, חודש המודעות לפגים, אני חוזרת לשם. לתיעוד של התקופה. ללנסות להבין… מה קרה לי שם.
חודש המודעות לפגים מדבר בעיקר עליהם, על הגיבורים שלנו, הפגים הקטנים שעשו את הלא יאומן והצליחו למרות הכל. אבל, וסליחה על האגוצנטריות, בנובמבר אני תמיד חושבת עליי. על מה שאני עברתי. עלינו – ההורים לפגים.
אחד מתוך עשרה תינוקות נולד פג. וזה לא משנה אם הוא נולד בשבוע 24 או בשבוע 34, עם כל פג כזה מגיעים לעולם הורים מפוחדים, מבועתים, שהלידה הזו היא התגשמות הפחדים שלהם, בדיוק ההפך ממה שייחלו לו, כשביקשו להיות הורים.
כמה זה מאכזב ומרסק זה להתחיל ככה הורות לילד, מאורע שאמור הרי להיות משמח. ואיזו השפעה יש להתחלה הזו, על סוג ההורים שאנחנו הופכים להיות?

החיים שלי מחולקים ללפני לידת הבנות, ואחריה.
הורות לפג היא הורות מורכבת מראשיתה ולמרות הכל עבורי היא הייתה מתנה. לו היה אפשר הייתי מוותרת על ה"מתנה" הזו ברצון אבל היום, אני מבינה, שהיא חלק מה DNA שלי – כאמא וכאישה.
המציאות אליה נזרקתי העמידה אותי בנקודה הכי קשה בחיים שלי, ובזכותה אני יודעת, שאני פשוט יכולה. שאני מסוגלת. שעמדתי במבחן מטורף ועברתי אותו בהצלחה. והידיעה הזו מעצימה אותי – בכל פעם שאני מסתכלת על הבנות שלי.

מעבר לזה, אני מרגישה שלראות אותן ככה, נאבקות על חייהן, וגם על החיים שלי בעצם, היתה נקודת מפנה משמעותית אצלי, כי אחריה שום דבר, פשוט כלום, אינו מובן מאליו. להיות אמא זה קשה, אני אומרת את זה כל הזמן, אבל לא להיות אמא, זה קשה עוד יותר.

חודש נובמבר הוא חודש המודעות לתינוקות שנולדו טרם זמנם. ואני רוצה להקדיש אותו גם לנו, ההורים לפגים. בכלל לא משנה אם הייתם בפגייה שבוע או שנה, אתם מדהימים, אנחנו מדהימים. על כך שתיפקדנו במציאות ההזויה הזו שנזרקנו לתוכה, ללא רצוננו, על הורות מורכבת, קשה לפרקים, לתינוקות שגם הרבה אחרי שלוקחים אותם הביתה הם שונים, רגישים יותר, פגיעים יותר, אטיים יותר. הורות לפג לא נגמרת ביום שהולכים הביתה, היא מלווה אותנו שנים אחרי השחרור, ואת חלקנו היא מלווה כל החיים.
**********
.
שתפו  את הפוסט למען הגברת המודעות – למאבק שלנו, לדרך שאנחנו עושים ועשינו, כהורים לפגים.
הורים לפגים הקבוצה הרשמית

מוזמנים לצפות בסרטון המתעד את הדרך המדהימה שעשו הבנות מהלידה ועד השחרור

*********
פסקול הסרטון הוא השיר "גיבור" שהפיקה עמותת לה"ב – למען הפגים בישראל
מילים עינת הולנדר – בית עם תוכן
ביצוע: Elinor Aharon Ben Avi – אלינור אהרון בן אבי
Adi Cesare | עדי צ'זרה העמוד הרשמי

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.