א מ א – ב ו א י !!!

0 236

תמונה עדי לאתר

 

עדי לזר

מנחת הורים, נשואה ואמא לתאומות בנות 5 ובן 4

 

יש מקום לכולם!

 

19:30 בערב, הסבלנות שלי ליום הזה מתחילה לאזול, רואה את סגירת היום באופק, וזה מה שקרה: ילד אחד במקלחת, ילדה אחת מתלבשת ועוד ילדונת צופה בטלוויזיה,
פתאום שומעת מכיוון אחד: "אמא בואי"
שומעת מכיוון אחר: "אמאאאא בואייי"
ולפתע כיוון שלישי הפתיע ב: "אאאאאמא בואי כבר!!"
פאוזה.
מה הרגשתי בפנים? אני רוצה לגשת לכולם, לעזור לכולם, אבל אני רק אחת והם שלושה! אז היה שם קצת תסכול, קצת חוסר אונים וקצת באסה ולחץ.
מה קרה בפועל? פתאום שמעתי את עצמי צורחת "שקט כולם! אני לא רוצה לשמוע את המילים "אמא בואי" פה יותר!!"
מה קרה מיד לאחר מכן? ילדה אחת אמרה "אמא את מעליבה אותי", ילד אחד בכה באמבטיה, ועוד ילדה אחת שנאטמה ונסגרה.

 

מה אמרתי לעצמי באותו הרגע?

מטומטמת! באמת את לא רוצה לשמוע את המילים "אמא בואי"?! הרי זה כ"כ רחוק מהאמת, ולמה אמרתי את זה בכלל? אוי ואבוי אם לא יקראו לי כשהם זקוקים לי! איך משפט כ"כ סתום יוצא לי מהפה??
טוב, אני בטוחה שזה קורה לכל אחת מאתנו, אבל זה לא ניחם אותי באותו הרגע. פשוט נעמדתי באמצע הבית, בין כל החדרים שמהם נשמעו קולות העזרה, נשמתי עמוק ואמרתי בקול: "אני אחת ואתם שלושה, אני לא יכולה להגיע לכולם אפילו כשאני ממש רוצה" (או! זה כבר היה קרוב יותר למה שהרגשתי!) ואז ניגשתי אחד/אחת לראות איך אני יכולה לעזור להם בהתארגנות לקראת שינה.

 

אז מה למדתי מזה?

דבר ראשון, שאני אנושית. כשאני מתוסכלת קשה לי להכיל, להיות אמפטית, נחמדה וסבלנית.
דבר שני, למדתי שתמיד, אבל תמיד, אפשר לתקן. להתחפר בכעס זה הכי פשוט אבל לעצור לרגע, לנשום ולתקן את עצמי, זה הכי טוב שיכלתי לעשות באותו הרגע.
אז נכון, "הכי טוב שיכלתי" זה לא מצוין, אבל זה מה שהיה לרשותי לשלוף וזה פשוט מספיק טוב לאותו הרגע.
דבר שלישי, למדתי שלפעמים, מה שאני מרגישה ומה שאני אומרת- פשוט לא מתואם, לא קרוב אחד לשני, וזאת האחריות ההורית שלי לתאם ביניהם לעיתים יותר קרובות.
דבר אחרון, למדתי שאת המילה "אמא" אני תמיד תמיד תמיד רוצה לשמוע! גם כשהיא מלווה באינטונציות מעצבנות, עם סימני קריאה אחריהם. תמיד לשמוע "אמא" מכל הכיוונים- הרי עוד כמה שנים בטח אתגעגע לזה…

אולי תאהבו גם עוד פוסטים

השאירו תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם