מקפצת עם ילד אחד על הכתף וביד השניה מלטפת את אחותו שתרגע. מוכר לכם?? הטיפים של בת חן להורים לתאומים

בת חן מספרת כיצד עברו את התקופה הקשה של ההתחלה עם התאומים ונותנת טיפים מעולים

0 587
שמות התאומים: אגם ופלג גוארון, בת ובן
גיל: שנה ו-7 חודשים
שמות ההורים: בת-חן וברק
מגורים: ראשון לציון
התחתנו בגיל די צעיר לאותה תקופה. התחתנו בגיל 25, לפני יותר מ6 שנים. באותה תקופה כל החברים לא חשבו בכלל על חתונה עם בני הזוג שלהם ואנחנו עשינו את הצעד. חיכינו תקופה, שהפכה להיות ארוכה מהצפוי. אני חושבת שעמוק בפנים ידעתי שיהיו לי תאומים. לאבא שלי יש אח תאום כך שזה לא סיפור זר לי. אני זוכרת כשהתחלנו את התקופה הקשה לפני כארבע שנים, שאלתי את ברק בחשש "ומה יקרה אם יהיו לנו תאומים?". הוא ענה לי "אז נגדל שניים בני אותו גיל, מה יקרה?" בעלי מקסים, מכל כך הרבה בחינות.
איך הגבתם כשגיליתם שיש לכם שניים?
עברנו תקופה ארוכה שלא היתה קלה לי נפשית. עברתי טיפולי IVF, ההורמונים שיגעו אותי. לאחר כמה ניסיונות החליטו להחזיר שלושה עוברים, שלא כמו בניסיונות הקודמים. המחשבה שהיתה לי בשבועיים האלו עד לקבלת התוצאות היא, מה אני אעשה אם נקלטו כל השלושה. למרות שהסיכויים לכך היו נמוכים, היה לי את החשש הזה. איך אוכל לוותר, מצד שני ממש פחדתי מהריון שלישיה.
לאחר שבועיים עשיתי בדיקת דם, ובמחלקה לא מיהרו להתקשר להודיע לי מה התוצאות. אז התקשרתי והמזכירה אמרה שהפרופסור רוצה לדבר איתי. מפה לשם, עודכנתי טלפונית שכנראה מדובר בהריון מרובה עוברים. עם דמעות התרגשות בעיניים התקשרתי מיד לבעלי והוא הגיב באופן זהה. אני זוכרת שבאתי לאחר שבוע נוסף למחלקה לבצע אולטרסאונד, יחד עם בעלי, וראינו מיד שני שקים. היינו בעננים.
המתנה הכי גדולה שקיבלתם בכך שזכיתם להיות הורים לתאומים?
בהחלט זכינו. זו ההגדרה המדוייקת. ביממה אחת הפכנו מזוג נשוי למשפחה של 4 נפשות. הלב התרחב למימדים שלא ידעתי שאפשרי. האושר מכל פעולה ראשונית הוא כפול. החיוך הראשון, ההתהפכות הראשונה, החיבוק הראשון, המילה הראשונה ("אבא"), כל התרגשות כזו, לכל אחד בנפרד ולשניהם יחד. לראות אותם מגיבים אחד לשניה ומגלים אחד את השניה, משחקים, מקשקשים, דואגים אחד לשנייה, זה פשוט כיף!
הדבר הכי קשה בלהיות הורים לתאומים?
כמו שכתבתי לפני כן, האושר הוא כפול, אך גם הקושי כפול. כשחוזרים מבית החולים, זה להאכיל שניים סימולטנית. מההתחלה ברק קם איתי בלילה. בדרך כלל היו מסונכרנים ואכלו יחד. אך מה קרה שלא אכלו יחד? עשינו משמרות שינה, או ששנינו לא ישנו, כי הייתה חפיפה בעירנות.

הדאגה היא כפולה, החשש מהתפתחות שונה, החשש מעיכוב התפתחותי, הכאב. כאב שאת לא יכולה לתת לשניהם את אותה תשומת לב באותו הרגע. הרגשתי את זה לראשונה כשהיו בני 4 חודשים, גם קפיצת גדילה, גם לפלג החמיר הריפלוקס והיה צורך בהתחלת טיפול ובמקביל אגם היתה צריכה פיזוטרפיה כדי לעזור לה עם טונוס השרירים הגבוה. אני זוכרת את התקופה שהייתי עומדת בין שתי המיטות, כשפלג על הכתף שלי והיד הפנויה מלטפת ומרגיעה את אגם. זה שבר אותי.
בנוסף לכל אלו, חווינו דרך לא קלה מאז הלידה. בחודש הראשון תמיד היה איתנו עוד מישהו מהמשפחה בבית. אחרי חודש שיחררתי את כולם. לא הסתדרתי עם הנוכחות הנוספת בבית, זה שיגע אותי. כשהקטנטנים היו בני חודשיים בלבד, ברק שבר את היד. שבועיים היה מנוטרל. עזר כמה שניתן, נגיד בהאכלות, או קצת במקלחות. אבל זה לא היה פשוט.
בהמשך התחיל לעבוד הרבה משמרות ארוכות, לפחות 2-3 בשבוע מסיים ב19:00, שעת השינה שלהם. מניחה שזה קשה גם עבורו, לא לראות אותם בסוף היום. מבחינתי, זה אומר להוציא מהגן, ארוחת ערב, מקלחות וטקס שינה לבדי לגמרי. כשאין עזרה, לומדים להסתדר. לומדים מה עובד הכי טוב ומיישמים כל יום ביומו. כך יוצא, שכשברק במילואים 3 פעמים בשנה, אני לא מתחרפנת ונלחצת. כך גם כשהיה חולה והיה צריך מנוחה רבה מבלי להתאמץ כלל. ואני לא מדברת על צינון ויראלי, אלא על אישפוז והחלמה ארוכה לאחר מכן.
מה הדבר שקניתם לתאומים/לעצמכם והוא חובה לכל הורה לתאומים?
דבר ראשון, קנינו מנשא של בייבי ביורן, שימש אותנו עד שלמדו לרדת ולעלות מדרגות כמו שצריך. אנחנו גרים בקומה שנייה ללא מעלית, וגם בגן צריך לעלות קומה במדרגות, וזו הדרך היחידה בה התאפשר לי לנייד אותם "בקלות". מה גם שהמנשא שימש להרגעה בתקופת כאבי בטן וחוסר שינה.
פריט נוסף שהוא חובה בעיניי לתאומים רכים, נדנדה חשמלית. אחותי קנתה לנו מתנה וזה היה פשוט הצלה! הרי לאמא יש רק שתי ידיים. אז לפעמים אחד היה נרגע בנדנדה ואחת על הידיים, ופעם אחרת הם התחלפו ביניהם. הנדנדה שירתה אותנו נאמנה לפחות עד גיל שנה.
טיפ מנצח להורים לתאומים:
חלק ממה שאכתוב אולי ישמע כמו קלישאות, אבל.. אם יש אפשרות לקבל עזרה, תיקחו מה שמציעים. כמובן במסגרת הניתן. ההורים שלי גרים בקריות, וההורים של ברק במושב בדרום, כך שאין לנו קרובים ממש לידינו. צריך להשלים עם החוסר בספונטניות כי אין בייביסיטר בשלוף.
תחלקו ביניכם את מטלות הבית, את הטיפול בילדים, אם אחד מכם קורס, שהשני יתפוס פיקוד וישלח לנוח. תדברו ביניכם. גם אם קשה, גם אם כיף, מחשבות, חששות, הכי הגיוני לדבר ולהגיד לצד השני, כדי שינסה להבין מה עובר עליכם/לכם בראש.
מעבר לכך, לארגן ולשמור על סדר יום קבוע לקטנטנים. זה עוזר להם ולכם להישאר שפויים. כך גם היתה להם הסתגלות קלה יותר בגן, גם שם יש להם סדר יום.
לנסות לקחת בקלות, אני מאמינה שהכל עיניין של גישה. ישר קיבלתי מתנה כפולה, לא היתה לי התחלה פשוטה, למדתי להסתדר עם מה שיש. למדתי מה עובד טוב בשבילנו כתא משפחתי. למדתי לא להילחץ מכל דבר, לשחרר כשצריך, לבקש עזרה כשצריך (גם אם נעניתי בשלילה). משפט ששיננתי הרבה בחופשת לידה "יום שעובר, לא חוזר. לטוב ולרע". וזה ממש עזר לי לעבור את הימים הקשים. והיום, כשנה אחרי שחזרתי לעבודה, אני זוכרת רק את הרגעים הכיפיים והמרגשים, והמעומעם זוכרת את הקושי. ובאמת שכל שלב הוא זמני והכל עובר, ואז מגיע שלב דומיננטי אחר 😉

רוצים לקבל השראה מעוד משפחות עם תאומים או שלישייה? – בואו לפינת הכירו את הקהילה – לחצו כאן

רוצים לקבל השראה מעוד משפחות מהקהילה שלנו? הכנסו לפינת הכירו את הקהילה

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.