שלום כיתה א*3 – סיפורה של שלישייה מקסימה

0 29

היום הראשון של כיתה א מסמל מעמד מרגש מאוד עבור ההורה והילד כאחד.כאשר תאומים או שלישייה מתחילים את צעדיהם הראשונות בבית הספר, ההתרגשות הגדולה מציפה שאלות ואתגרים הנובעים ממערכת היחסים המיוחדת שלהם – שניהם או שלושתם יחד וכל אחד לחוד.
באחד בספטמבר ילמדו שלושת ילדיהם של דורית ואייל בכיתה א' (הורים לשלושה ובונוס)
קראנו אותם לסדר כדי להבין איך עושים זאת בשלושה.

 

מתי וכיצד החלטתם כי הגיע הזמן שכל אחד מהילדים ילמד במסגרת נפרדת?

'מאז ומעולם הקפדנו להתייחס למערכת היחסים המיוחדת של הילדים וגם לכל אחד מהם כאינדיבידואל. לקראת הלימודים בבית הספר, השונות הזו מקבלת משנה תוקף. הילדים שלנו הינם ילידי אוגוסט ולכן בגיל גבולי שבו אפשר להעלות לכיתה א', או לבחור להשאיר שנה נוספת בגן. ההחלטה שהתקבלה להתחיל את השנה הבאה בבית הספר, לא הייתה פשוטה ונראה שתמיד נתהה אם עשינו את הדבר הנכון או לא.
ההתלבטות הייתה גדולה – האם כולם בשביל אחד או אחד בשביל כולם. מצד אחד אנו עלולים לפגוע באחד מהילדים שייתכן ויצטרך להשקיע פי כמה וכמה כדי להגיע לתוצאות סבירות. מצד שני, במידה ונשאיר את כולם שנה נוספת בגן, אנו עלולים לפגוע בהתקדמות של שני הילדים האחרים. לאחר התייעצות עם מספר דמויות מקצועיות: גננות, פסיכולוגית של הגנים והורים רבים, הבנו כי מי מהילדים שיישאר שנה נוספת בגן עלול להשתעמם מאוד ולעומתו, ילד שעולה לכיתה א ואינו מוכן לגמרה, יכול למצוא עצמו מנסה להשלים פערים לאורך כל השנים, דבר שעלול לפגוע בביטחון העצמי שלו ובאמונה ביכולותיו.
כאשר שמנו על כף המאזניים פגיעה בביטחון לעומת שעמום, החלטנו להעניק לילדים שנה נוספת בגן. למרות ההחלטה המאתגרת, סמכנו על הצוות בגן שיידע להפיק את המיטב מהבגרות של ילדינו ובסופו של דבר הילדים זכו בעוד שנת ילדות מוחלטת, נקווה שהם יאמצו את השנה הזו לליבם כשהם יוצאים עכשיו לדרך חדשה.

 

מתי קיבלתם את ההחלטה כי הילדים ילמדו במסגרות חינוכיות שונות?

כשהם היו בני 4 בלבד וגם אז ברגשות מעורבים. עם הזמן השלמנו עם ההחלטה וזיהינו את היתרון בנפרדות הכוללת את היכולת לפתח את כישורי החברה בלי גב תומך בבילוי נפרד אצל חברים, בניית ביטחון עצמי ויצירת קשר עם מבוגרים (אחת הבנות הייתה יותר דומיננטית ובגן מועצה הקודם היו פונים אליה כדי לקבל תשובות בשם כל השלושה) ונפרדות- הידיעה הברורה שהם שלושה ילדים ולא שלישייה.
לקראת העלייה לכיתה א היה ספק אם ייפתחו ביישוב שלנו שלוש כיתות ולכן החלטנו הפעם לערב אותם בהחלטה. שניים מהילדים שמחו מאוד להתאחד לעומתה אחת הבנות שהודיעה כי מעדיפה ללמוד בנפרד. כאשר נודע לנו כי עומדות להיפתח שלוש כיתות, היה ברור כי נמשיך בהפרדה בין שלושתם.
חשוב לדעת כי ברב המקרים, אחים תאומים או שלישיה, לומדים ביחד באותו הגן. בנוסף להורים, גם הגננת אחראית ליצירת הנפרדות תוך שימור על מערכת היחסים המיוחדת שלהם. בניגוד לדעה הרווחת, ההחלטה האם להפריד ומתי, גם בגיל ביה"ס נתונה לשיקול ההורים ואין הוראה מפורשת להפריד בין אחים תאומים בבית הספר.

בדומה להורים לתאומים ושלישיות אחרים, גם אצלנו הדרך לכיתה א הייתה רוויה בלבטים, חששות ושאלות שמעמידים בספק את ההחלטה הסופית שקיבלנו, שהובילה לכך שהצורך של אחד משלושת הילדים נמצא במקום פחות מרכזי ממה שהיינו רוצים.

 

החשיבות של הדרך על פני התוצאה

חשוב לנו להפוך את הציון הסופי שיבוא לידי ביטוי בתעודה לשולי ביחס למאמצים ולדרך. לכל אחד מהילדים נקודות חוזקה וחולשה משלו, יתרונות וחסרונות לעומתה האחרים. ברגע ששמים דגש על אופן ההתמדה והמאמץ שהושקע ההצלחה או הכישלון הנם חלק ממשהו גדול יותר. המוכנות להיכשל והכוחות לבקש עזרה הם מה שהופך כישלון להצלחה, ואילו הם הכלים חשובים לסלול את דרכו של כל אחד מהילדים ובכל תחום.

 

הכנת שיעורי בית – כולם ביחד או כל אחד לחוד

הורים לתאומים ושלישיות נקלעים למצב בו ילדים בעלי יכולות שונות וקשיים אחרים, לומדים את אותו חומר לימוד ואמורים להתייחס אילו במסגרת שיעורי הבית באותם נושאים ובדרך כלל גם באותו הזמן.
מיד עולה השאלה – אם הלמידה תהיה בו זמנית עבור כולם או בנפרד. מה עושים כאשר אחד הילדים מתקשה לעומת אחיו שמצליח באותו נושא בדיוק. האם העבודה המשותפת תעודד את הילד המאותגר או שתמנע ממנו להמשיך? האם כדאי לבחור במקום פיזי משותף להכנת שיעורי הבית או לאפשר למידה בחדרים נפרדים?
לדילמות שהוזכרו אין פתרון חד משמעי. החלטנו להתחיל את שנת הלימודים ובמשך הזמן, להכיר ולהבין את הצרכים של כל אחד מהילדים ולש כולם כקבוצה. ניתן להשוות ארגון סדר יום לילדים בבית הספר לארגון סדר יום עקבי ומאורגן לתאומים בני יומם.

 

20160828 122036

 

הכנה כבר בתקופת הגן

במהלך תקופת הגן (טרום חובה וחובה) לימדנו את הילדים כיצד להתארגן וגם לעבוד עם כלי כתיבה. לכל אחד היה קלמר משלו, איתו למדו לעבוד וגם לארגן את שולחן העבודה שלהם לפי צורכיהם. אנחנו מאמינים בבית הספר ובמסגרת ולוקחים בחשבון שבתחילת הדרך הם יזדקקו להדרכה ולעזרה בארגון התיק. בהדרגה נעביר את השרביט אליהם, תחילה דרך העברת האחריות לארגון התיק לידיהם ופיקוח שאכן סידרו נכון ואחר כך דרך ארגון עצמאי ולקיחת אחריות על טעויות שלהם במידה ויהיו.
מבחינתנו ילד עצמאי שנוטל אחריות על טעויות, לומד לעשות את הדברים נכון וטוב יותר בפעם הבאה. ההתמודדות עם חוסר ההצלחה וההבנה שלמידה ומאמץ יובילו לשיפור בפעם הבאה, משמעותיות לבחירת הדרך ומידת ההצלחה של כל אחד מהילדים. חשוב שיבינו שלהצלחה פנים רבות, והיא תלויה במידת ההשקעה יותר מאשר בתוצאה הסופית. הכי חשוב שיידעו להעריך את ההישגים שלהם, בעיקר אילו שהגיעו לאחר שהושקעו במאמצים גדולים והתמדה, ללא תלות בציון או בהערכה מגורם חיצוני.
ההשוואה שעלולה ליצור הסביבה החינוכית
ברור לנו כי גורמים מסוימים מבין המורים, היועצות ודמויות נוספת מהסביבה החינוכית, יקיימו השוואה בין הילדים. אנחנו מאוד מקווים שהדבר יישמר בין כתלי חדר מורים ולא יגיעו לאוזניהם של התלמידים האחרים והילדים שלנו. זו אחת הסיבות המרכזיות שבגללן היה לנו חשוב ליצור הפרדה בין הילדים, מצד שני ידוע לנו שאין הפרדה מוחלטת ושיכול להיות לזה מחיר.
גילאי בית ספר הם גילאים שיש בהם הרבה תחרותיות, דבר שעלול להוביל למצבים בהם הילדים יהיו יקיימו השוואה בינם לבין עצמם. כשנגיע לגשר נעבור אותו, על ידי חיזוק כל ילד ומתן ליווי ותמיכה ומידת הצורך.

 

התייחסות לכל אחד מהילדים כאינדיבידואל ולא רק כחלק משלישייה

לסיכום, הבחירות שלנו כהורים נובעות מהעובדה כי מאז שהותם ברחם, ראינו בהם שלושה אנשים נפרדים בעלי אישיות שונה. כך התייחסנו אליהם מאז ועד היום, והיו הבדלים ברורים כבר ברחם. תמיד הקפדנו לוודא כי הילדים יקבלו יחס כשלושה ולא כשלישייה. במקומות שכשלו לעשות זאת, הקפדנו להסב את תשומת הלב של הצוות או שהוצאנו את הילדים מהמסגרת בה לקחו חלק, כשלא ראינו שינוי.
לאורך השנים נתקלנו במצבים שבהם לא קידמו אחד מהילדים כי ידעו שהאחר מתעכב ולכן העדיפו לתת לכולם את הזמן להבשיל – אלה מקומות שבהם דאגנו להתערב ולשים גבולות לאנשי ההוראה. כהורים אנחנו משתדלים לעשות את האבחנה ולסמוך על אנשי המקצוע לעשות את האבחנות וההבחנות שלהם, אבל אנחנו עם היד על הדופק לוודא שהילדים באמת יקבלו ויתקדמו לפי היכולות האינדיבידואליות שלהם.

אנו מקווים שלכל אחד מהילדים תהיה מחנכת שתכיר, תבין ותכיל אותו. שידאגו להפריד בין הילדים ולתת לכל אחד מהם לפי הצורך שלו ובלי השוואות בעיקר במקצועות שבהם כן תהיה להם אותה המורה. כמובן שימשיכו לשגשג חברתית ושיהיו להם את הכלים להתמודד ולשתף במקרה של קשיים בין אם חברתיים או לימודיים.

 

 

הצגנו כמה שאלות גם לילדים הנרגשים – לפניכם מה שהיה להם לספר

למה אתם מצפים?

אדם: עוד לא יודע…. אני מצפה שיהיו לי חברים ושאני אלמד בכיתה ושיהיה לי כיף

דניאל: שיהיה כיף ללמוד

נטלי: שיהיה לי כיף ללמוד לקרוא ולכתוב ועוד הרבה דברים ושיהיה גן שעשועים נעים לשחק בו בהפסקות

 

ממה אתם הכי חוששים?

אדם: שאצטרך ללמוד יותר מידיי בבת אחת

דניאל: אני לא חוששת מבית הספר

נטלי: אני חוששת שאני לא יודעת לקרוא מספיק {אדם מרגיע אותה שהיא תלמד

 

האם תרצו לפגוש את האחים בהפסקות?

פה אחד: כן!

 

איזה מקצוע את/ה הכי אוהב/ת?

אדם: ספורט

דניאל: ציור ואומנות

נטלי: ספורט

 

מה היית רוצה שיהיה בבית הספר שיש בגן?

אדם: שיסיימו מוקדם וגם שיהיו חלות ואמא ואבא של שבת

דניאל: קבלת שבת

נטלי: שירים וריקודים

 

האם כיף לך שהאחים שלך נמצאים איתך באותו בית ספר? אם כן למה?

כולם: כן. חשוב לנו להיות יחד גם עם חברים חדשים וגם שלושתינו. שנשמור אחד על השני.

 

בהצלחה . . .

 

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.