קשה יש בלחם והוא הכי טעים – האבא התנגד אבל דור לא ויתרה והפכה לאם חד הורית לתאומים

0 581

שמות התאומים: מיאל ויהלי זוארץ
גיל: שנה ו8 חודשים.
שם האמא: דור חלפון
מגורים: צפת
איך הגבת כשגילית שיש לך תאומים:

מאז ומתמיד בתוך תוכי ידעתי שיהיו לי תאומים (סבא שלי ז"ל היה תאום כך שיש את זה במשפחה),
כשרופא אמר לי באולטרסאונד בשבוע 7… "דור, רגע אני רואה כאן עוד משהו", מיד צעקתי לו: "ידעתי! ידעתי שיהיו לי שניים"

איפה אבא של מיאל ויהלי?
היינו בני זוג במשך שנתיים, רציתי אותו כ"כ עד שהשגתי אותו… היום לא ברור לי למה, הוא היה גרוש פעמיים, 3 ילדים משלוש נשים שונות, ומההתחלה הוא אמר שהוא לא רוצה להתחתן או לעשות ילדים…
לי לא היה איכפת מכלום (הייתי מאוהבת ועיוורת), גרנו במרכז ובמשך השנתיים יחד ידענו עליות ומורדות עמוק בפנים ידעתי שזה לא בשבילי, אבל המשכתי… עד שגילתי את הרע מכל…בגידה! כמובן שהייתה הכחשה מיצידו ואז ישבנו ודיברנו אמרתי שזה עם כל האהבה אני חייבת לקום וללכת. הוא לא עצר בעדי וניפרדנו..

רק אחרי שעברתי דירה גיליתי שאני בהריון, כמובן שלחזור להיות יחד לא בא בחשבון מצד שנינו. הוא לא רצה בהריון אבל אני התעקשתי שאין מצב! אני אוטוטו בת 35 אין סיכוי שאני עוברת הפלה!!! היה ריב מאוד קשה המשפחות התערבו (כמובן שהמשפחה שלי גם היו בדעתי ובלי קשר אבא שלי אמר: אצלנו אין הפלה!!!) ובסופו ניתקנו כל קשר. היה לי קשה, לא אשקר, הפחד להגיע ליום שבו הילדים ישאלו אותי איפה אבא היה גרוע מכל.

אני זוכרת, שמילאתי את הזמן שלי בעשייה, מהבוקר עד הערב בעבודה ואחכ עם המשפחה והחברה הכי קרובה שלי (שהיא ומשפחתה הם גם המשפחה שלי). בשבוע 23 התחילו הצירים, ויצאתי לשמירת הריון. פעם בשבוע אישפוז בתל השומר (כשאני גרה בצפת!) כל הזמן יש צירים אבל צוואר הרחם נותר ארוך, וככה הצלחתי לסחוב כמעט עד הסוף! בגלל המצג שלהם נקבע לי תור לניתוח בתל השומר ב- 30 במרץ.  בשבוע 36 הגעתי למוניטור שגרתי, חשבתי שאני באה לחצי שעה הביתה וחזרה לצפת כשהתבשרתי –
לא חצי שעה ולא הביתה!!! האטות מרובות, הלילה לידה!!! נילחצתי!! הזעקתי את הוריי, מילאתי טפסים, ביקשתי ביות מלא ושאמא שלי תהיה איתם בכל הבדיקות!  וגם להכנס איתי לניתוח!

הניתוח היה אמור להיות רק בחצות אבל  בשעה 21:30 פתאום התכנסו סביבי כל האחיות והרופאים והחליטו -"דחוף לחדר ניתוח, ניתוח חירום, אף אחד לא ניכנס לניתוח רק היולדת!" קפאתי, נילחצתי, בכיתי… אבל יש זמן, אני רק בשבוע 36 ויום, היה שם רופא, בעצם מלאך, שניסה להרגיע אותי והראה לי תמונה של התאומות שלו שנולדו בשבוע 24 והיום הן בנות 4 בריאות ושלמות….
22:24 התינוק הראשון יצא, 22:25 התינוק השני יצא…
הרופא ניגש אלי והמיילדת לידו עם הילדים שלי, שלייייי
"אמא, תכירי, הינה התאומים שלך" והופ… החוצה
אמא שלי חיכתה בחוץ, לקחה אותם אליה ולא עזבה אותם לשניה.
אני בחדר התאוששות, אחותי ניכנסה אלי, הראתה לי את התמונות שלהם… "הם דומים לו! חחח צחוק הגורל, תירצי או לא, הם גם שלו…"


שבוע אחרי הלידה חגגתי את יום הולדתי ה35, במשך שנים לא חגגתי את יום הולדתי, הפעם חגגתי בענק ועוד קיבלתי את המתנה הכי ברוכה בחיים, קיבלתי שני מתנות, האוצרות שלי 💙💚
חיכינו למשקל תקין כדי לעשות את הברית, ועד אז קראנו להם תינוקוש ותינוקי. לצערי את הברית עשינו בנפרד כי לתינוקוש עלה פתאום חום גבוה לילה לפני הברית. בברית ננתי לתינוקי את השם: מיאל אברהם, מיאל בספרדית זה דבש ואברהם על שם אבי שיחיה ועל שם סבי ז"ל.  תינוקוש אושפז למשך שבוע בחשש לדלקת קרום המוח, אחרי 4 ימים מיאל העלה חום והצטרף "לחגיגה". ברוך השם לתינוקוש לא היה כלום, ולמיאל נימצא "חורון" שצריך לעשות מעקב כל חצי שנה כדי לראות שהוא  נסגר.
אחרי שבועים עשינו לתינוקוש ברית בבית כנסת וקראתי לו: יה-לי נחמן, יה-לי יפיץ עלי אור, ונחמן- כי בשבוע 23 טסתי לרבנו נחמן להתפלל בעבור האחיין שלי, נחמן לבריאות ושם יה-לי בעט בי בפעם הראשונה.

כשמיאל ויה-לי היו בני 5 חודשים אבא שלהם רצה להכיר אותם, לא מנעתי תמיד ידעתי שהוא אבא טוב, ורציתי שלמיאל וליה-לי יהיה אבא, והיום כשהוא רוצה הוא מגיע לפגוש אותם והם שמחים לקראתו.


הטיפ שלי להורים לתאומים ובמיוחד לחד הוריים:

"אין דבר כזה קשה!! , קשה יש בלחם והוא הכי טעים 😊 בורא עולם בירך אותי בשני נסיכים, הוא ידע שאוכל להתמודד, אז נשבעתי שלעולם לא אגיד קשה זה מאתגר!! בכל פעם מיאל ויה-לי מאתגרים אותי, אני נהנת, בוכה וצוחקת…
הם איתי תמיד, גם בלילה ישנים איתי, אמא טובה ובריאה עם כוחות זו אמא שישנה טוב (היו המון לילות ללא שינה) הם ליידי, כשאחד מהם בוכה אני נותנת מוצץ וממשיכים לישון בלי ריצות לחדר השני…

לא מזמן ביקרנו בתל השומר, והתבשרנו שה"חורון" בלב של יהלי נסגר, ברוך השם. אני האמא הכי מאושרת בעולם, מיאל ויה-לי הם החיים שלי.

כולם אמרו (ועדייו אומרים) "את אמיצה, ילד אחד זה לא פשוט אז שניים לאמא יחידנית…"  החלטתי להביא אותם לעולם למרות כל הקשיים שהרעיפו עלי, והבטחתי שאעשה הכול למענם, במשך ה3 חודשיים הראשונים פחדתי להיות איתם לבד, ולא כי אני לא יודעת לטפל בילדים פשוט פחדתי שלא אוכל להתמודד אם שניהם יזדקקו לי במקביל.

במשך הזמן הזה המשפחה שלי והחברה היקרה שלי גילה ומשפחתה תמיד נירתמו לעזרה, לא היה יום או לילה שעזבו אותנו, היו לילות שגילה והבת שלה ירין היו אומרות לי "לכי לישון, אנחנו איתם". אפילו אבא שלי העביר איתנו לילה. פעם בשבוע אמא הייתה באה ליומיים להיות איתנו ואז חזרה לצפת. ואז החלטתי שאני עוזבת את המרכז ועוברת לגור בצפת קרוב לאמא. לא אשקר ההסתגלות לעיר חדשה קשה מאוד (עד היום) אבל לא טעיתי! אמא נירתמת לעזרה תמיד בכל מצב! בורכתי במשפחה וחברים כאילו, לא יכולתי לעשות את זה לבד- נפשית, פיזית וגם כלכלית. ולהם מגיעה התודה הגדולה…

רוצים לקרוא על עוד משפחות מעוררות השראה עם תאומים או שלישיה? לחצו כאן כדי להגיע לפינת הכירו את הקהילה

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.