כשהרופאה אמרה שיש לנו שניים, גיא הרים את הידיים על הראש ואמר "בלאאאאט"

0 2,521

  שמות התאומים:

הבנים שלנו, הם תאומים זהים ומההתחלה הייתה לנו התלבטות, האם לקשר בין השמות, או שם לכל אחד שהוא שונה.
עוד לפני שהתחתנו,  רציתי שאם יהיה לי בן, יקראו לו ינאי. אבל גיא, בעלי, לא כל כך אהב את השם הזה. כשבאמת הגיע הרגע לבחור שמות לתאומים, הלכנו לפי המסורת, כרוסים, לבחור שמות באות הראשונה של מישהו מהמשפחה שנפטר.

אז היו לנו את האותיות ו', י', ב', ק'.

הסתכלנו באינטרנט על שמות, בכל אחת מהאותיות, עשינו רשימה, ולבסוף נסגרנו על ברק ויאיר. אחרי כמה זמן, פשוט לא הצלחתי להתחבר לשם יאיר ולראות את עצמי קוראת לאחד הבנים יאיר, וביקשתי שנחזור לינאי, בגלל שהתאים באות י', גיא הסכים.

ואז. בניתוח הקיסרי, אני זוכרת ששמעתי בכי, וישר אמרתי ינאי עם דמעות בעיניים.

גיל:

הבנים נולדו בשבוע 36+1. בגלל רעלת הריון שהייתה לי, היו חייבים להוציא אותם כמה שיותר מהר, ולכן הבהילו אותי לניתוח, וב18.10.16 בשעה 17:55 ואחריו בהפרש של דקה 17:56 נולדו לי הבנים. אז זה הופך אותם לבני שנה ממש אוטוטו.

שמות ההורים:

אז אנחנו גיא ודלית ויינר, הורים טריים שיאמר עלינו שלא היינו מוכנים בכלל לילדים, כלומר, זה לא שהם לא היו מתוכננים, פשוט לא באמת ידענו למה אנחנו נכנסים. גיא, בגיל 4 חודשים שלהם, התחיל לצלם אותם לפרוייקט צילום שעם הזמן רק הופך ליותר ויותר מטורף, מסובך להכנה, צילום ועריכה. אבל הוא עושה את זה ובגדול.
שנינו עובדים במיון טרם בנהריה, כך שמבחינת הילדים אנחנו תמיד חופפים במשמרות וככה תמיד יש מישהו עם הילדים, לגן השנה או שנה הבאה כנראה שלא ילכו.
חוץ מצילום גיא עוסק בעבודתו היום יומית כטכנאי רנטגן ומנהל הרנטגן בטרם נהריה. ואני, אני מורת דרך, סטודנטית לתואר בהסיטוריה, ועובדת בקבלה בטרם נהריה.

מגורים:
אנחנו גרים בשלומי, שזה בצפון ישראל, ממש צמוד לגבול, אז אם יש למישהו משפחה בלבנון, אנחנו יכולים למסור ד"ש 🙂

איך הגבתם כשגיליתם שיש לכם שניים?
כשהסטיק הראה 2 פסים, בדקנו שוב שוב ושוב, אחרי בערך 7 בדיקות כשהפס השני רק התחזק, הבנו שנקלטנו, וישר קבענו תור לרופאת נשים שלי (בלי עזרה מההתחלה לא הייתי מצליחה להיכנס להריון בגלל בעיות כאלו ואחרות). הגענו אליה היא ראתה שיש הריון, אמרה שעדיין אין דופק, שלחה לבדיקת בטא (בדיקת דם). אחרי בערך שבועיים נלחצתי שהיא אמרה שאין דופק (יאמר לזכותי שכבר ציינתי שאנחנו הורים לא מנוסים) ובדיוק הייתה מרפאה פרטית בעבודה של גניקולוג, ביקשתי ממנו שרק יבדוק דופק, הוא אמר שאין דופק עדיין אבל זה נראה כאילו יש לנו תאומים.
לאחר כשבוע הלכנו לרופאת נשים שלנו, והיא אמרה שיש דופק ויש 2 עוברים, באותה שק עם מחיצה בניהם משמעתאומים זהים.
כנראה מהשוק אני לא ממש זוכרת איך הגבתי, מה שכן את התגובה של גיא קשה לשכוח, הוא הרים ידיים על הראש ואמר "בלאאאאט"
והרופאה הייתה רוסייה, ואמרתי לו שלא יפה להגיד ככה, הוא כמובן הצדיק את עצמו בכך שלה אין תאומים אבל בטוח שהיא מבינה אותו..

 

מה המתנה הכי גדולה שקיבלתם בכך שזכיתם להיות הורים לתאומים?
לפני שהם נולדו, היינו זוג כמו כל הזוגות, ואז גילינו שיש לנו 2 תינוקות במכה, והיינו הרבה בבית חולים ובאישפוזים. ואז הם יצאו, ואני בכלל לא הבנתי מה ז"א שאני אמא, ומה הכוונה שיש לי 2 ילדים, ומה עושים עם זה עכשיו (במילים אלו אחריי 2 פירכוסים בלילה שהם נולדו ושלא ראיתי אותם, רק אחרי יום בערך, זה מה שאמרתי, נו.. מה הבנתי?!)
פחדתי להלביש, לחתל, להאכיל, מה אם הם יהיו רעבים? מה אם אלביש ויהיה קר?
ועכשיו? עכשיו אנחנו יכולים להכין קפה ביד אחת עם ילד על הידיים כאשר את השני אנחנו מאכילים (היי! לרגליים יש שימוש מעבר להליכה).
ובסופו של יום, שאני מותשת ועייפה, ויש שקט בבית כי הם ישנים. יש חיוך על הפנים, וסיפוק.
כמה שאנחנו לא מרגישים את זה עכשיו, אנחנו הפכנו למשפחה מרובת נפשות, ז"א עדיין לא כל כך ברור העניין של ההורות, אני חושבת שאת התואר "אמא" צריך להרוויח, וזה לוקח זמן, כשהם יגידו לי אמא, ויגידו לגיא, אבא, אז אני אדע שהרווחנו את זה ביושר.
הפכנו למשפחה בת 6 נפשות, 2 הורים, 4 ילדים כאשר 2 מהם על 4 (2 כלבות, שמבחינתי הן ילדות שלי לכל דבר).
המתנה הכי גדולה זה להתגבר על מכשולים שבדרך ולהיות זוג חזק יותר, הורים טובים יותר, וילדים מחוייכים ומאושרים.

מה הדבר הכי קשה בלהיות הורים לתאומים?
להיות הורים בלי קשר לכמות הילדים, זה קשה, זה הרבה דברים לא צפויים, פתירת בעיות שלא היו קודם. עם תאומים, זה כפול, אחד מתעורר ונרדם השני מתעורר. הרצון שהם יעשו הכל ביחד כי זה נוח להורים כמו לאכול, לישון, לשחק. לפעמים הלו"ז נשבר והרגשה שהכל קורס.
עם הזמן, לומדים לתמרן בדברים, ולומדים שזה לא נורא שההוא אכל בזמן וההוא לא, והם לא באמת רעבים כל 4 שעות, וזה בסדר שההוא אכל פחות מאח שלו, ושהוא ישן רק 40 דקות וההוא ישן שעה וחצי. עם הזמן גם רואים שהם כל כך שונים אחד מהשני, שזה באמת קשה לצפות מהם לאותו הדבר.  הדברים מתהפכים גם, יום אחד ההוא בוכה יותר ויום אחד השני לא מפסיק.
הכי קשה כששניהם בוכים ביחד, ולא משנה מה עושים הם לא נרגעים, לפעמים הבכי פשוט כמו סטריאו באוזניים וזה יכול לשגע.

מה הדבר שקניתם לתאומים/לעצמכם והוא חובה לכל הורה לתאומים:
יש לנו הרבה מאוד דברים שקיבלנו, ולא ידענו אם נשתמש, אבל זה הציל אותנו. למשל הלול שלנו. במהלך היום הבנים ישנים פעמיים, אני משכיבה אותם בלול והלול מאפשר לי לנדנד אותם בלי להתאמץ יותר מידי (אני פחות בעד להרדים על הידיים, כי זה 2 ילדים והם מתחילים להיות כבדים).
הלול משמש גם לסוג של סגירה כשצריך ללכת לאנשהו כמו להפעיל מכונת כביסה, אז אנחנו שמים אותם בתוך הלול.
דבר נוסף גאוני שקנינו זה כיסאות דפני. בהתחלה קילחנו אחד אחד באמבטיה כזאתי שקונים. ומהר מאוד כבר לא היה צורך להשתמש בה וקילחנו בדפני את שניהם ביחד, וזה פשוט קל יותר.

לנו ההורים: יין וויסקי, הרבה הרבה יין וויסקי (הכל בהומור)
דבר נוסף שלדעתי הוא הכרחי בתאומים, זה מנשא טוב. אני לא רציתי להשקיע הרבה כסף במנשא, כי לא ידעתי כמה נשתמש בו באמת ולכן נכנסתי לאתרי קניות באינטרנט ושמה רכשתי את המנשא שלנו, ב100 שקלים.
אני אוסיף ואומר שהרבה מאוד מהדברים שנמכרים פה בארץ, אפשר למצוא ברשת בצורה זולה יותר לכן רצוי לעשות סקר שוק קטן לפני שקונים, גם בגדים אנחנו קונים להם באיטננרט (אלי אקספרס בדרך כלל)

טיפ מנצח להורים לתאומים:
סבלנות, סבלנות, סבלנות, ואז עוד קצת סבלנות. זה למשל משהו שחסר לי, אבל אני עובדת על זה.
זה 2 אנשים קטנים שצריכים אותנו, שצריכים חום ואהבה, ולפעמים הם אפילו מניפולטיבים. צריך לזכור שככל שלא מצפים, ככה לא מתאכזבים. ככל שלא נצפה לישון, לא נתאכזב, ככל שלא נצפה לשתות קפה חם, כי לוקח זמן עד ששותים קפה חם, אז לא מתאכזבים, נהנים מזה גם כשהוא קר.

חייבת לציין שבשבילי ה3 חודשים הראשונים היו סוג של עבודה במפעל, כל יום אותה עבודה של להאכיל להחליף להרדים וחוזר חלילה.
ככה זה, רוב התאומים גם נולדים לפני הזמן, והם קטנים יותר, וצריך לעקוב אחרי האכילה והפיפי והקקי, וזה הכל מאוד לוגיסטי. ואז מגיע החיוך הראשון, שלא משנה כמה הוא בכה, כמה הם צעקו, החיוך הזה ממיס, ומשכיח הכל.
ב3 חודשים האלו אנחנו לפעמים נוטים לשכוח שהדבר הזה שמטפלים בו, זה בן אדם מאוד מאוד קטן, עם רצונות


אז טיפ מנצח: אני מתייחסת אליהם כמו אנשים קטנים, נותנת להם לחקור ולזחול וליפול, וכן אפילו להיפצע, כי רק ככה לומדים, כי אז הם יקומו וינסו עוד פעם, ולא יוותרו.

You might also like More from author

Leave A Reply

Your email address will not be published.